במחשבה שלי לרוב ההורים יש כוונות טובות בגידול הילדים שלהם, הם מוכנים לעשות הכל בשבילם מבלי לשים לב שלפעמים זהו מכשול פוטנציאלי לעצמאותם, אז איך הקונפליקט הזה מתבטא?
כשההורים עושים הכל למען הילדים שלהם הם עלולים להיות תלויים בהם יתר על המידה ואפילו במשימות בסיסיות, זה יכול להוביל לחוסר מוטיבציה עצמית, חוסר יוזמה ותחושת אחריות מופחתת מה שעלול לגרום להם להיאבק כדי לפתח כישורי חיים או לקבל החלטות חשובות
ילדים שתמיד מוגנים מפני אתגרים וכישלונות עלולים לפתח פחד מטעויות או נטילת סיכונים, הם עשויים להרגיש לא מסוגלים או לא מספקים כשהם מתמודדים עם מכשולים, מכיוון שלא הייתה להם הזדמנות לבנות חוסן וללמוד מהניסיון שלהם.
אם הורים מתערבים כל הזמן ומגנים על ילדיהם מפני רגשות שליליים או מצבים קשים, זה יכול גם לעכב את הצמיחה הרגשית ויכולות פתרון הבעיות שלהם, ילדים זקוקים להזדמנויות להתמודד עם אתגרים, להתמודד עם כישלונות ולפתח אינטליגנציה רגשית. ללא חוויות אלו, הם עלולים להיאבק לווסת את רגשותיהם ולהסתגל למצוקות בשלב מאוחר יותר בחיים.
גם בשנה הראשונה של הילדים שלנו אם נתעניין בכל פרט קטן ונקפיד לענות באופן מיידי על כל צרכיהם אנחנו עשויים לייצר תלות מוגזמת ובתחושה כזאת שיש התמסרות מוחלטת היכולת לתפקד או להתפתח באופן עצמאי תהיה מופחתת לכן,
כדי להתמודד עם הקונפליקט הזה עלינו ההורים למצוא איזון בין מתן תמיכה לבין מתן אפשרות לפתח עצמאות, אז איך עושים את זה?
קודם מבינים שכמו כל תהליך זה גם עשוי להיות אורך ומורכב, ויתכן ויהיו טעויות בדרך
מתחילים לבנות מדרגות של תמיכה בהתאם להתפתחות של הילד והצרכים האישיים שלו ובהדרגה ובהתאם לגיל, להרגשת השליטה והיכולות שלו אנחנו משחררים ונותנים יותר ויותר עצמאות
מייצרים סביבה תומכת ומעודדת, מרחב מוגן בו הילד יכול גם ללמוד בעצמו וגם לדעת שתמיד נהיה שם בשבילו!
בהצלחה!
