ממש ביום של סיום החופש הבן הגדול שלי (11) נפגש עם בת מהכיתה בגינה של השכונה,
עוד קודם במהלך השנה היו כמה פעמים שסיפר לי שבגיל הזה אם בנים מסתובבים עם בנות אז כל הילדים מהכיתה/שכבה צוחקים עליהם שהם זוג וזה לא נעים ומביך אז הרבה נמנעים
אבל הפעם, הוא הרגיש שיש להם מכנה משותף ולא ויתר הייתי גאה בו הוא החליט בכל זאת שיש להם מכנה משותף והם נפגשו, בגינה עברו שני ילדים מהשכבה על קורקינט וקראו לעברו " מה עכשיו התחלת להסתובב עם בנות? וצחקו עליו
באינסטינקט האימהי שלי ולא משנה כמה אני אמורה להבין ילדים במקצוע שלי מיד הרגשתי שממש בא לי להסתכל לילדים האלה בעיניים ואיכשהוא לדאוג שזה לא יקרה שוב אבל זה רק הרגש שהשתלט עלי באותו רגע,
שאלתי את הבן שלי "ומה ענית להם?" כלום הוא ענה לי
אז הצעתי שפעם הבאה הוא יכול לענות בחזרה ולומר לו "כן, יש לך בעיה עם זה?"
ואז הוא ענה לי "אמא למה שאני אענה לו, אני כבר נפגעתי, למה שגם הוא יפגע?
הלב שלי נמס וירדו לי דמעות בעיניים, חייכתי לעברו ואמרתי לו שברגע הזה, בתשובה הזאת הוא מילא לי את הלב ושהוא צריך לדעת איזה אדם טוב הוא ושיש לי הרבה מה ללמוד ממנו ואני גאה בו ומלאה בהערכה לדברים שאמר ועשה.
בעצם הבן שלי לימד אותי " שאהבת לרעך כמוך" זה לא רק פתגם אלא המציאות והיא קיימת בתוך הילדים שלנו, בואו ננסה לשמור על זה ♥
עמיתאניאוהבתאותךעדכלות
